החלטה בתיק מ"ת 34428-02-12

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב), הכל לפי חוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום  נכנס הנאשם למכולת בכפר מגוריו, לקח לעצמו מספר פריטים, סירב לשלם, תקף באלימות את עובדי החנות כדי להימנע מתשלום ואף אים עליהם לבל יתלוננו במשטרה. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות אל מעצרו של המשיב עד לתום הליכים.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאוריות שיש בהן כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. המתלוננים מסרו עדויות מפורטות על האירוע. המשיב מאשר כי היה בחנות ואולם טוען כי הוא זה שהותקף, על אף שלא ניתן ללמוד מעדותו מדוע הותקף, כטענתו. לחנות ולציוד בה נגרם נזק המתועד והמתישב עם גרסת המתלוננים. בכל מקרה, ולצורך שלב דיוני זה, די בראיות שפורטו כדי למלא אחר דרישת הראיות הלכאוריות שיש בהן כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום.

עם זאת אעיר שהגם שהראיות הלכאוריות כוללות את היסוד העובדתי לעבירות המיוחסות למשיב נראה לכאורה כי ניתן היה להסתפק בהגשת כתב אישום גם בעבירות שחומרתן פחותה. העבירות המיוחסות למשיב מעצימות את האירוע מעבר למהותו האמיתית. בכל מקרה, ענין זה יוכרע ע"י המותב שידון בהליך העיקרי. ככל שהדבר נוגע להליך המעצר הרי שהראיות מקימות את דרישת מבחן הראיות הלכאוריות.

המעשה מקים עילת מעצר מאחר ומדובר בהתנהגות אלימה המעידה על מסוכנות. מעבר לכך, המתלונים מוכרים למשיב וכפועל יוצא מכך קיים סיכון כי אם ישוחרר יטריד את העדים, זאת במיוחד על רקע האיום שהשמיע כלפיהם לבל יתלוננו במשטרה. מכאן שקיימות עילות למעצרו.

עם זאת, גם כשקיימת עילת מעצר, ואף בעבירות החמורות, על-בית המשפט לבדוק האפשרות לשחרר הנאשם לחלופת מעצר, וכך והדברים סוכמו ותמצתו בדבריו של כב' השופט עמית ב-בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.3.11):

"אלא שמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וחזקה עלינו מצוות המחוקק כי  בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם, אלא אם נוכח, בין היתר, כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה" כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן: חוק המעצרים). בחינה זו נעשית למרות קיומן של עילות מעצר כמו מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט ( וראו, לדוגמה, בש"פ 5927/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה י ([פורסם בנבו], 16.8.2010); בש"פ 6247/10 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 1.9.2010); בש"פ 6539/07 בן מיור יהושע נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.8.2007)). השיקולים העיקריים בבוא בית המשפט לבחון אפשרות לחלופה כוללים, בין היתר, עבר פלילי ומהותו, מספר האישומים ונסיבותיהם ותסקיר שירות המבחן (בש"פ 11053/05 אנואר אל אסד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.12.2005); בש"פ 5887/10 מדינת ישראל נ' עומר אחמידי ([פורסם בנבו], 16.8.2010)). משמצא בית המשפט כי יש טעם בבחינת חלופת מעצר, יבחן בית המשפט את החלופה הפרטנית המוצעת ואם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות (בש"פ 9109/09 אבו זייד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 24.11.2009) והאסמכתאות שם). בכגון דא, ראוי לייחס משקל נכבד להתרשמותה של הערכאה הדיונית, שבחנה באופן מקיף ויסודי את פרטי חלופת המעצר והתרשמה ישירות מהמפקחים ומהערבים (בש"פ 3839/04 מדינת ישראל נ' בחירי ([פורסם בנבו], 25.4.2004)). ולבסוף, יש לזכור כי חלופת המעצר נדרשת להפחית ולהקהות במידה רבה את עילת המעצר (מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט) אך אין מדובר בחלופה "הרמטית" כמעצר מאחורי סורג ובריח, "סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון".   (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם, 6.7.2001); בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני ([פורסם בנבו], 15.3.2010)) ." [שם, פסקה 6 להחלטה].

במקרה הנוכחי סבור אני כי ניתן לבחון חלופת מעצר שתהיה בתנאים שיבטיחו הרחקה סבירה ממוקד האירוע ומהמתלוננים. אינני סבור כי חומרת המעשה בנסיבותיו מחייבת, בהכרח, החזקתו של המשיב במעצר או בחלופת מעצר בית מלא וניתן להפיג את המסוכנות בדרך של הרחקתו של המשיב מכפר מגוריו תוך יצירת מנגנון שיפקח על תנועותיו ויבטיח את התיצבותו לדיונים בעניינו. אבהיר לעניין זה כי אינני רואה הכרח לחלופת מעצר בית מלא אלא לתנאי שחרור שיכללו פיקוח רציף על המשיב בכל שעות היום, הגבלת תנועותיו בשעות הלילה וקביעת בטוחות להתיצבותו לדיונים ולהרחקתו מהכפר.

לבית המשפט לא הוצאה חלופה מתאימה העונה על הדרישות הנ"ל. אשר על כן, ובשלב זה אורה על הגשת תסקיר בענינו של המשיב. עם זאת, בשים לב למשך הזמן הנדרש להכנת תסקיר, אני מורה כי ככל שתוצע חלופה העומדת במסגרות שפורטו לעיל  אשקול לבחון אותה אף ללא סיועו של שירות המבחן. בשלב זה, בהעדר הצעה קוקרטית, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב, לאמוד את מסוכנותו ולבחון אפשרויות שונות של שילובו במנגנון פיקוח הולם.

אוסיף עוד לענין זה כי הגם שהוצג לעיוני מכתב ממנו עולה כי המשיב או משפחתו פנו לגורמי רווחה לטפל בבעית התמכרותו לסמים, הרי שאינני סבור כי יש מקום לעסוק בשלב דיוני זה בסוגית אפשרות שילובו של המשיב בהליך טיפולי. המקום לדון בסוגיה זו הוא  במסגרת ההליך העיקרי ושם היא תיבחן בהתאם לשיקול דעתו של המותב שידון בהליך העיקרי. אינני מביע כל עמדה בעניין זה. 

שירות המבחן יגיש תסקירו עד ליום 25/3/12. אני קובע להמשך דיון ליום 26/3/12 שעה 11:00.  אדגיש כי ככל שתוצע חלופת מעצר בסדרי פיקוח בהתאם לאמור לעיל אשקול להקדים את הדיון אף בלא שיוגש תסקיר. כמו כן, וככל ששירות המבחן יקדים בהכנת תסקירו, ניתן יהיה לבקש את הקדמת הדיון. 

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן. בשלב זה יוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת ויש לזמנו למועד הדיון הבא באמצעות שב"ס. 

ניתנה היום, ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.